משחקי הכס 7.2, "Stormborn"

לפעמים אני חושבת שנמאס לי ממשחקי הכס; שכבר שתי עונות הם לא טורחים עם בניית דמויות, דיאלוגים מוצלחים וסאבטקסט, כי הם נהנים מדי מדרקונים משכנעים ופאן סרוויס. לכן, אני מופתעת ומרוצה להכריז שהפרק האחרון היה טוב בעיני. הייתי אפילו אומרת "מצויין", אבל אני קצת חוששת להעלות לעצמי את הציפיות מחדש. אז בואו נכנס לזה.

בחמ"ל של דאני בדרגונסטון, קיבלנו לראשונה אי פעם דיאלוג בין ואריס ודאני. מלבד העובדה שזה מעניין לראות שתי דמויות שחיו עד כה בעלילות מקבילות מנהלות אינטרקציה, האינטרקציה המסויימת הזו היא משהו שחיכיתי שיקרה. שהרי מערכת יחסים בריאה מבוססת על תקשורת כנה ופתוחה לגבי ניסיונות התנקשות זה בזו. השיחה ביניהם (הגם שהגיעה באיחור מחפיר) מעניינת וכתובה היטב, ונראה שלהסתובב קצת עם טיריון וסבתא טיירל עזר לדאני להפוך לקצת יותר חדה ושנונה. הדבר המרכזי שעלה מהשיחה עבורי הוא הבנה טובה יותר של ואריס. בעונה הראשונה, נד ניסה לדובב את ואריס לגבי מה הוא רוצה, את מי הוא באמת משרת. בשעתו ואריס ענה "את הממלכה", ונחרתי בבוז. הפעם התשובה שלו, שהיא בבסיסה אותה התשובה, נשמעה כנה. יש משהו יפהפה בלחשוב שהתיחמונים האינסופיים של ואריס נעשו לטובת הכלל כל הזמן הזה, והדבר מעמיד אותו אף יותר כדמות מראה לליטלפינגר. [רגע של ספרים – שום סיכוי שזו המוטיבציה של ואריס בחומר המקור, אבל אני אוהבת את השינוי הזה לטובת הסדרה.]

הביקור של מליסנדרה הביא איתו שני רגעים ראויים לציון. הראשון, ההערה של מיסאנדיי על תרגום הנסיכ/ה שהובטח/ה, שנהניתי ממנה עד אין-קץ כי מיסאנדיי היא יצור מופלא. מה אומר ומה אדבר, עברית היא סקס מניאקית. השנייה, העובדה שחברי החמ"ל הופתעו מכך שג'ון הוא המלך בצפון. גם אריה מופתעת מכך בהמשך הפרק (אחרי שבילתה שבועיים בתור וולדר פריי, כן?). נראה שהמלוכה של ג'ון היא כשל מודיעיני ברמת מלחמת יום כיפור.

בהמשך דיוני החמ"ל, אלאריה וטיריון מתעקשים להעמיק את האוקוורדנס עם דיון "רצחת את האחיינית שלי/ הבאת למותו של בן הזוג שלי". זה גרם לי להתבונן קצת בחברי המטבחון של דאני ולהבין את פוטנציאל הנפיצות שלו. אמנם כיף לראות את כל ה"טובים" מתכנסים לקו עלילה אחד של תמיכה בדאני+ג'ון, אבל ככל שמצטרפות עוד דמויות, היכולת לשיתוף פעולה הולכת ומתפוגגת. מעבר לכך, נראה שרובם לא שם עבור דאני, אלא עבור הנקמה הספציפית שלהם. התחושה הזו התעצמה עם הדיאלוג של דאני וסבתא טיירל. אחרי שאיבדה את כל בני המשפחה שלה, למלכת הקוצים לא באמת אכפת יותר משום דבר מלבד נקמה בסרסיי. וכשלמלכת הקוצים לא אכפת, אפשר לצפות לגרוע ביותר. כאן היא בבירור מתמרנת את דאני לזנוח את התוכנית ההומנית ולתקוף את מעלה מלך, מה שיענה על הצרכים של סבתא, אבל אולי פחות על אלה של דאני.

ולבסוף בדרגונסטון, מיסאנדי וגריי וורם חעמודים. זו הייתה סצנה יפה וקצת טראגית, שהבעיה היחידה בה הייתה שהיא שייכת לסדרה אחרת לגמרי, כזו שבה למישהו אכפת מהרומן הזה. כמו כן, החורף הגיע והם לבושים בשכבה אחת ללא בגדים תחתונים, כי בווסטרוז לא שמעו על שיטת הבצל.

game-thrones-7x02-stormborn_2

בווינטרפל, ג'ון וסאנסה קוראים את המכתב מטיריון, ומחליפים סיפורי "כפרה על טיריון". דאבוס, שבינתיים קרא את הרדיט של שיר של אש וקרח, מציק לג'ון עם מה שכולנו מחכים חמש עונות לשמוע – דרקונים נגד זומבים. ג'ון מחליט לעזוב את ווינטרפל, כי אריה ובראן בדרך ואיחוד סטארקים יביא ללילה הארוך והאפוקליפסה וסיום הסדרה טרם זמנה. זה כל כך חשוב, שהוא מצליח להתנגד אפילו לליאנה מורמונט, שאני יודעת שזה חילול הקודש לומר, אבל הגיע הזמן שמישהו יסתום לה את הפה כי השטיק שלה בלתי נסבל. ג'ון ממנה את סאנסה להיות מ"מ המלך בצפון, ואני בטוחה שתהיה לה קדנציה מרהיבה עד הפרק הבא שבו בראן יגיע וחוקי הירושה הפאודליים ירימו את ראשם ויזכירו שאופסי חחח בראן הוא המלך בצפון סורי.

במעלה מלך, סרסיי מגייסת את כל הקסנופוביה כדי לשכנע את הלורד וחצי שעדיין לא הצטרפו לדאני, שסרסיי היא בעצם הצד של הטובים. הנאום שלה לא רע, ומזכיר לנו שהכל עניין של פרספקטיבה. שהרי עם נראטיב מסויים, דאני יוצאת פסיכוטית כמו אבא שלה. רק צריך לסובב קצת את העובדות וזה אשכרה נראה כאילו דאני שורפת אנשים בעודם בחיים. כשאנחנו ראינו את הסצנה הזו בעצמנו לפני כמה עונות זה היה דווקא חמוד וציורי.

לורד טארלי שואל את ג'יימי אם הוא זוכר את הבן שלו דיקון, וג'יימי מסביר לו שאמנם ההבעה המטומטמת של דיקון לא השתנתה, אבל זה שחקן אחר לגמרי וכדאי שהוא יתחיל לשים לב למה קורה במשפחה שלו. במקביל, ד"ר פרנקנשטיין לוקח את סרסיי לסיבוב על קוטל הדרקונים המאכזב ביותר שיכולתי לדמיין ממישהו כמו ד"ר פרנקנשטיין, אבל נראה שסרסיי עושה חיים, אז מי אני שאתלונן.

Helen_Sloan___HBO__Photo_2_.0

ובינתיים, בפרק הכי טוב של האנטומיה של גריי עד היום, סאם המתמחה מרפא מחלה עתיקת יומין וחשוכת מרפא באמצעות לחטט לג'ורה באיכסה, כי אתה יכול לעשות הכל אם רק תאמין בעצמך. בזמן שסאם מפוצץ לג'ורה חצ'קונים בלי הרדמה, העורך נזכר שהוא בדיוק לקח קורס מבוא ליסודות העריכה, אז הנה קאט מלהיב שבונואל עשה כבר ב-1929.

https://youtu.be/SJndr9mRGgE?t=38s

אולי בפעם הבאה אני אכתוב באופן פחות כרונולוגי, כי רק עכשיו אני מגיעה לחלק הטוב ביותר בפרק – אריה. הו, היי, הוט פאי, היא אומרת בשוויון נפש, שהפתיע אותי עד שנזכרתי שהיא בדיוק התנקשה בחמישים איש. במשחק של מייזי ויליאמס בתור אריה מתחרה רק המשחק של אלפי אלן (תיאון – בהמשך). היכולת שלה לעבור מהמבט המת המשכנע ביקום לאריה המתוקה ומלאת הרגש, תוך שימור של משהו מהמבט המת, הייתה בעיני הסאבטקסט של הסצנה. ובכלל, הסצנות של אריה היו עמוסות בסאבטקסט השבוע, והתגעגעתי לזה במשחקי הכס. בסיום המפגש עם הוט פאי, גם הוא מחליט להשתתף בדיון המייגע של מעריצי הסדרה על האם מייזי ויליאמס יפה או לא. אם זו קריצת-מטא מכוונת, אני מורידה את הכובע.

Nymeria-Arya-Stormborn

הפגישה המחודשת של אריה עם ניימיריה בהחלט הייתה שווה את הכסף על CGI  זאבים שהסדרה מתקמצנת עליו, מה שהביא למותם בטרם עת של סאמר ושאגי-דוג, ולכך שגוסט מתחבא מתחת למיטה כבר שלוש עונות. כשאריה אומרת לניימיריה בסוף הסצנה  "that's not you", הדבר מהדהד את אותן המילים שאמרה על עצמה אי שם בעונה 1 כשנד הבטיח לה שיום אחד היא תהיה אשת לורד ותשזור פרחים בשיער ותדלג באחו. כי כמו שאריה היא לא אשת לורד במהותה, גם ניימיריה היא לא לאפ דוג עקום-פרצוף שתיכנס לתיק של אריה ותבוא איתה לסיבוב שופינג ברמת אביב.

11062759_10152965041513727_103639934293170034_n

 

בגדול, כל הסצנה נראתה לי כמו הקבלה של אריה לניימיריה. שתיהן התחילו בלהקת זאבים, נפרדו מהלהקה ושרדו בכוחות עצמן. ניימיריה מנהיגה כעת להקה משלה, ואנחנו תוהים האם אריה צריכה לחזור ללהקה כדי להמשיך לשרוד. אפשר לקחת את ההקבלה הזו לכל מני מקומות, וכולם מעניינים בעיני, אבל בסך הכל עולות בסצנה הזו שאלות זהות, עבר ועתיד, שייכות ומשפחה. ניימיריה לא חוזרת לווינטרפל כי היא כבר לא שייכת לשם יותר. האם אריה תחזור ותגלה שגם היא לא?

הפרק מסתיים בקרב הימי, שלפניו מזכירים לנו את קיומן של נחשיות החול ואת העובדה שהן הדמויות המעצבנות ביותר שאי פעם נכתבו, כששורת הדיאלוג המופתית "מאמא מאמא מאמא" היא שנייה רק ל"באד פוסי". אני בטוחה שעכשיו לכולנו יש פינה חמה בלב לג'ק ספארו בתלבושת ילד הסנטר מהניינטיז, שאחראי על גדיעת קו העלילה הנוראי הזה.

את הקרב העברתי במהירות 1.5, כך שאני לא בטוחה אם פספסתי משהו חשוב, אבל בעצם אני די בטוחה שלא. החלק החשוב והמעניין שבו היה רגעי הפוסט-טראומה של תיאון, כשהוא צופה באנשיו של ג'ק ספארו כורתים את לשונותיהם של המובסים [עוד ליטוף אגו לקוראי הספרים], ונזכר שכמו שגריי וורם לימד אותנו מוקדם יותר, הלשון שלו היא הדבר היחיד שנותר לו.

כעת משסיימתי לכתוב, אני מוכנה להודות שאכן היה פרק מצויין, ושכנראה נשלם על זה בשבוע הבא.

hanging_out

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: