הנותרים, פרק 3.6, "Certified"

מאז הפרק השני של העונה, כתוביות הפתיחה של הנותרים מלוות בקטע מוסיקלי חדש בכל פרק. המוסיקה והמילים כמובן מתכתבות עם התמות המוצגות בפרקים השונים, ולעיתים אף מאירות אותן. השבוע, השיר 1800-Suicide של Gravediggaz שמלווה את כתוביות הפתיחה הוא שיר סרקסטי ומקאברי, שלועג למעוניינים להתאבד, תוך שהוא מציע דרכים אבסורדיות לחלוטין להתאבדות. אפשר לנתח את מילות השיר יותר לעומק בהקשר ליצירות אחרות של ההרכב, ואני לא עושה את זה כאן כי ההיכרות שלי איתן מוגבלת. אבל גם הפרשנות הפשוטה של שיר הפתיחה מציעה מפתח אפשרי לפענוח הפרק.

אבל אני מקדימה את המאוחר. הפרק הנוכחי, בדומה לרוב הפרקים בעונה הזו, הוא פרק דמות. הפעם ההתמקדות היא בלורי, שבאופן הולם גם מגלה לנו לראשונה את שמה המלא – לורליי. הפרק נפתח עם עוד קצת מסיפור הרקע של לורי, שנתיים לאחר ההיעלמות. המטופלת שמגיעה לבקש את עזרתה היא אותה האם מסצנת הפתיחה של הסדרה, זו שדרכה למעשה אנחנו חווים את ההיעלמות לראשונה. כעת אנחנו מגלים כי היא ובן זוגה ניסו להביא ילדים במשך שנים, וכשלבסוף הרתה וילדה, התינוק שלה נעלם. הסיפור הזה כמובן מקביל למה שאנחנו כבר יודעים על היעלמותו של העובר של לורי. אבל ההבדל ביניהן מדגיש את תחושת האשמה שלה, כשבסוף הפרק אנחנו לומדים שהתינוק של לורי היה לא רצוי, לעומת של המטופלת שלה.post-air-tlo_306_bk_0004

יש שני סוגים של דמויות בנותרים. הסוג הראשון הוא אלה שמאמינות בעובדות מוצקות ובמדע, כמו לורי ונורה, ואצלן ההיעלמות יוצרת את הדיסוננס הקוגנטיבי הקשוח ביותר. הסוג השני הוא אלה שיותר "הולכים עם זה", ומכניסים את ההיעלמות לתוך תבנית של דת או של מיסטיקה שהם נוטים אליה מלכתחילה. מאז שלורי עזבה את כת "השורדים האשמים" (הג'י-אר) וחזרה לתפקיד שלה כמטפלת, ניכר עד כמה היא נטועה בקרקע ומהווה את קול היציבות וההיגיון (לפחות ביחס לדמויות האחרות). בפתיחת הפרק אנחנו מוצאים את לורי של העבר בנקודת שבירה, כשהקרקע היציבה נשמטה תחתיה. היא לא מצליחה לענות למטופלת שמפצירה בה "תגידי לי מה לעשות". הדבר כמובן מהדהד את העובדה שגם היום, היא וג'ון לא "מטפלים" במקרים של היעלמויות.

בעבר המוצג בפנינו, לורי מנסה למצוא מוצא מהדיסוננס והריקנות, כשאצלה הריקנות היא גם ממש פיזית – היא איבדה עובר. הפתרון הראשון שהיא הולכת עליו הוא התאבדות. כשהיא מתחרטת, היא מחליטה להצטרף לג'י-אר, כי גם אם היא לא האדם שיאמין בכתות ובנבואות זעם, היא מחפשת סדר בעולם. שלא כמו מצטרפות אחרות שהיינו עדים להן בעבר, שהגיעו למרכז הכת כפי שהן ועברו מעין זמן הסתגלות, לורי מיד עוטה על עצמה בגדים לבנים וניגשת לזוג ג'י-אריסטיות ברחוב עם המשפט "תגידו לי מה לעשות", ולא קשה להניח שזה המשפט האחרון שהיא אמרה בקול עד שעזבה את הכת.

אנחנו יודעים שהג'י-אר לא העניקה ללורי את הפתרון והסדר שהיא חיפשה לאורך זמן. היציאה מהכת דווקא כן, כשהיא מצאה תכלית בניסיון להשיב אנשים מהג'י-אר לחייהם, ולהעניק להם ליווי טיפולי בדרך. כיום, כשהג'י-אר מפורקים, היא מוצאת את התכלית בטיפול שהיא וג'ון מעניקים לאנשים המתמודדים עם אובדן. כלומר, היא חזרה להיות מטפלת, וכאמור, היא לא מטפלת בהיעלמויות. אם כן, מה בעצם השתנה בין המצב של לורי בסצנת הפתיחה, שנתיים אחרי ההיעלמות, למצבה כיום, שבע שנים אחריה? שנתיים אחרי ההיעלמות, היא לא הצליחה למצוא תשובות, תכלית או סדר בעבודתה כמטפלת, והדבר היחיד שמציל אותה מהתאבדות הוא הצטרפותה לג'י-אר. כיום היא שוב מטפלת. לג'י אר היא לא יכולה לשוב, ובסוף הפרק היא חוזרת לפיתרון הראשוני שלה, התאבדות.

הפרק באופן כללי מציג וחוקר את ההתאבדות כפיתרון ראשון ואחרון. עבור לורי, וגם עבור הדמויות האחרות שנוהות אחריו בפרק. כשאנחנו ניצבים בפני ריקנות או אובדן נוראיים ולא יודעים איך להתמודד איתם, המחשבה הראשונה, הקמאית כמעט, היא "אני רוצה למות". בדרך כלל יצר החיים חזק ממנה, ואנחנו מחפשים פתרונות אחרים. ואצל הדמויות בנותרים, המעגל המתיש של חיפוש הפתרונות למצב הלא פתיר, מוביל אותן בחזרה להתחלה, לרצון למות.

המבנה של הפרק לא לינארי. הוא מציג שני קווי עלילה, כשאחד הסתיים בבירור לפני שהשני התחיל. זו בחירה מעניינת שמתאימה למבנה המעגלי של החיים של לורי שהפרק עוסק בו. אם נפרוש את העלילה באופן לינארי נמצא גם בה ייצוג מוקטן של המעגל של לורי: היא מתחילה כמטפלת (של נורה), ואז מגיעה לחווה ומצהירה בפני קווין האב – "whatever is happening here, I want to be a part of it" מה שמהדהד את ההצטרפות שלה לג'י-אר. המעגל הקטן, כמו המעגל הגדול, מסתיימים באותו הפתרון.

הפרק גם נותן לנו הצצה לדמויות נוספות והשינויים שחלו בהן – נורה ומאט. מאט, אחרי הפרק הקודם שהתמקד בו, נראה שאיבד את האמונה המשיחית שלו. מעניין לראות אותו מפוכח, אפילו ציני, ואני מקווה שנקבל עוד מזה בשני הפרקים האחרונים שנותרו. לצידו, נורה הפכה ל"נורה פאק יו דרסט". היא עצבנית, אלימה, חסרת סבלנות ובאופן כללי נראית על סף התמוטטות עצבים כמו שרק אנשים שאובססיביים למטרה והמטרה הזו היא "למות באופן יצירתי אבל אולי לא" נראים. ואם עדיין לא השתכנענו שלנורה לא אכפת יותר, היא אוכלת קלמנטינה בתוך מכונית סגורה.

בסיפור שנורה מספרת על הכדור, היא משווה בינה לבין הסדרן שהוציא את האוויר מהכדור והרס לכולם את הכיף. למה שמישהו ירצה לעשות את העבודה הזו, היא שואלת. גם העבודה של נורה היא להוציא את האוויר מכדורי האפשרות השונים שאנשים מפריחים. לורי עונה לה שאם הוא לא היה עושה את זה, היה נוצר כאוס. זה מחזיר אותנו לתפקידים של נורה ולורי כיוצרות הסדר ומחפשות הסדר, ואנחנו נותרים עם השאלה האם בסוף הפרק הזה שתיהן אימצו את הכאוס.post-air-tlo_306_bk_0124

לורי מלווה את שני המטופלים שלה, נורה וקווין, בדרכם האחרונה. היא לא מנסה להניא אותם מהבחירה שלהם, רק לעזור להם בדרך. אבל קווין ונורה לא בהכרח מתאבדים. כלומר, שניהם מאמינים לפחות קצת שהפעולות שלהם לא יובילו למותם, על אף שהם מקבלים את האפשרות שכן. לורי לעומתם עומדת בפני מוות בלי אופציה שנייה. מהבחינה הזו, היא עדיין נשארת בממלכת הסדר.

שם הפרק, "מוסמכת", מתייחס לשני דברים. הראשון, כשנורה מדברת על התאבדות בתאונת צלילה, לורי מציינת שהיא צוללנית מוסמכת. השני, אני מאמינה, מתייחס להסמכה של לורי כמטפלת. הפרק, כמו שמו, קושר בין שני הדברים – בין הניסיון של לורי לטפל לבין ההחלטה שלה למות.

השיחה של קווין ולורי על הדברים המטומטמים והפחות מטומטמים שהם הסתירו אחד מהשנייה כשהיו נשואים הייתה עבורי נקודת השיא בתוך פרק מרהיב. אני לא אנסה לנתח אותה, חלקית כי אני מרגישה שזה יעשה לה עוול, וחלקית כי לא לגמרי קלטתי את כולה על רקע ההתייפחויות שלי.

לסיום, אני רוצה להתייחס לתוכנית שג'יל ניסתה להיזכר בשם שלה, Today's Special. לורי מתלוננת על כמות הפעמים שהיא נאלצה לשמוע את הפתיח של התוכנית, והנה לכם שני קטעים מתוכו:Today_s_Special_Intro (1)Today_s_Special_Intro

עד עכשיו עדיין היו לי קצת השגות מהפתיח המשונה של הנותרים. היום זה נגמר.

תגובה אחת בנושא “הנותרים, פרק 3.6, "Certified"

הוסיפו את שלכם

  1. הניתוח נהדר (הרבה חומר למחשבה) והפתיח של Today's Special מדהים. בטח חיכו הרבה זמן לשלוף את הקלף הזה. זה מאוד מזכיר את אבודים (הסדרה הקודמת של לינדלוף) והניסיונות שם לתכנן לטווח ארוך. בכלל כל הפרקים האחרונים מאוד מזכירים את אבודים גם בתמות (אובדן, מוות, התאבדות) וגם באיקונוגרפיה (אוסטרליה, הצוללת, הנשק האטומי, הלימבו המדובר של קווין ועוד ועוד) ובאמת היה שווה לסבול את העונה האחרונה הנוראית של אבודים שהכתימה את כל הסדרה וגרמה לי להטיל ספק באינסוף שעות טלוויזיוניות שבוזבזו רק בשביל לקבל את התיקון המדהים הזה בדמות הנותרים. עוד שני פרקים לסוף ומעולם לא חשבתי שאהיה שוב כה אופטימי לקראת פרק אחרון בסדרה של לינדלוף (למרות ולא בגלל העיסוק התמתי המדכא.)

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: